גראו נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק").

lחוקהתובע, יליד 1979, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 11/05/2008 (להלן: "התאונה"). בתאונה נפגע התובע, בין היתר, בראש, בצוואר ובגב. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה.

ועדה רפואית של המל"ל מיום 23/03/2009(להלן: "הועדה") קבעה לתובע 9.75% נכות בגין "הגבלה קלה בחלק מתנועות ע"ש צווארי ומותני" (סעיף 28 לפרוטוקול הועדה). קביעת הועדה מהווה קביעת דרגת נכות על פי דין אשר מחייבת לצורך התביעה דנן כאמור בסעיף 6ב לחוק.

הנתבעת מבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את החלטת הועדה. לטענת הנתבעת, היה התובע מעורב בתאונת דרכים קודמת מיום 20.10.1995 (להלן: "התאונה הקודמת") בעלת מנגנון פגיעה זהה, בה נחבל, בין היתר, בצוואר ובגב. לטענתה, לא היה בפני הועדה כל תיעוד רפואי מעברו של התובע בכלל, ובעניין התאונה הקודמת בפרט, ומשכך, הוועדה לא ידעה על התאונה הקודמת, ולא התייחסה במסקנותיה למצבו הקודם של התובע. עוד הוסיפה הנתבעת כי, התובע אף לא טרח להזכיר לוועדה את אודות התאונה הקודמת.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, יש לדחות את הבקשה אשר הוגשה בשיהוי רב, ורק לאחר הגשת תחשיבי נזק מטעם התובע, קרי 8 חודשים אחרי הגשת כתב התביעה. עוד נטען כי, בניגוד לטענת הנתבעת, הוצג את מלוא התיק הרפואי בפני ועדת המל"ל, כך שבפניה היו כל העובדות הרלוונטיות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע, עובר לתאונה, כולל הממצאים הרפואיים הקשורים לתאונה הקודמת.

בעניין השיהוי, השיבה הנתבעת כי כבר בשלב הגשת כתב ההגנה היא ביקשה לשמור על זכותה לעתור בבקשה להבאת ראיות לסתור עם קבלת מלוא התיק הרפואי אשר הוגשה מייד לאחר קבלת החומר האמור. עוד נטען כי, לא ידוע אם מלוא התיק הרפואי הוצג בפני הועדה מאחר שלא לא צויין מה התאריכים של התיקים הרפואיים שהוצגו ואם בכלל הם הוצגו באופן מלא או חלקית.

סעיף 6ב לחוק קובע לאמור:

"6ב. קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר

נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בעניין הנסיבות שבהן יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין נקבע כי ההיתר מיועד למקרים מיוחדים וחריגים (א' ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (2003), 494). בין היתר נקבע כי יינתן היתר "כשבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, שלו היו בפניה בודאי הוי מביאם לתוצאה שונה" (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82). בעניין אחר נקבע כי "אין בכוחו של בית המשפט לברר את השאלה הרפואית, אילו ליקויים יש לייחס לאיזו תאונה. בירור של שאלה כזאת על ידי מינוי מומחה בא בגדר ראיות לסתור קביעתה של הוועדה השנייה, שניתן היה, אולי, לסבור שהיא מתייחסת לתוצאות התאונה השנייה בלבד" (ע"א 6553/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מלצר, פ"ד נג(1) 611, 615, רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו(2) 107, 111-110, רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך, פ"ד מט(5) 198, 202). הנה כי כן, כאשר מהתיעוד הרפאוי עולה כי הנפגע סבל עוד קודם לתאונה מליקויים הדומים לאלה שיוחסו לתאונה לפי החלטת הועדה, יהיה בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה.

בענייננו פירטה הועדה את ממצאיה כדלקמן: הנכויות ניתנות עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות ע"ש צווארי ומותני וכן קבעה לתובע נכות של 5% על פי סעיף 37(8) (א) בשל פגיעה בע"ש צווארי ו-5% על פי סעיף 37 (8) 0(א) בשל פגיעה בע"ש מותני, סה"כ 9.75%.

הנתבעת צירפה לבקשתה תיעוד רפואי הקודם לתאונה דנן. בתעודה רפואית מיום 24/10/1995 עולה כי התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 20/10/1995 וסובל מ-"כאבים באזור צוואיר מאחורה".עוד נלמד כי, בתעודה רפואית מיום 13/05/1998 התלונן התובע על כאבי גב. ממצאים דומים מופיעים במספר תעודות נוספות מאותה תקופה ובתקופה לאחר מכן (ראה תעודות רפואיות משנת 2006-2002). התובע לא חלק למעשה על כך שסבל מכאבי צוואר לאחר התאונה הקודמת, אך טען כי מלוא התיק הרפואי הועבר לועדת המל"ל.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה, במסמכים הרפואיים ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

תחילה, אציין כי החוק לא קבע מועד להגשת בקשת ראיות לסתור. הנתבעת הסבירה כי הגישה הבקשה מיד לאחר איסוף תיעוד הרפואי ולכן איני סבור כי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי, כנטען על ידי התובע.

הוועדה קבעה לתובע נכות בגין הגבלה בתנועות בחלק התנועות בעמוד השדרה הצווארי ובעמוד השדרה המותני כתוצאה מהתאונה דנן, כאשר מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוצג בפניה את "תיק קופ"ח, נוירולוג, כירורג, רופא משפחה, אורטופד פיזיוטרפיה, א.א.ג" ולא צויין מה תקופת המעקב הרפואי של אותם תיקים כך שלא ידוע אם היו בפניה כל נתונים אודות הפגיעות שנגרמו לתובע בתאונה הקודמת, וזאת כאשר באותה תאונה נפגע התובע בגב ובצוואר ונגרמו לו כאבים ואף מגבלת תנועה, כעולה מהתיעוד הרפואי.

במצב דברים זה, ובהתחשב באי הבהירות והספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני הועדה, וככל שניתן להתרשם מהתיעוד הרפואי, התובע סבל מכאבים ומגבלות בצווארו ובגבו לאחר התאונה הקודמת ולפני התאונה דנן ,כך שאילו היו בפני הוועדה את אותן עובדות רלוונטיות וחשובות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע קודם לתאונה, נתן להניח שהחלטת הועדה הייתה שונה- נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי קביעת הועדה נסתרה ולפיכך ימונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה לקביעת דרגת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה.

מינוי המומחה ייעשה בהחלטה נפרדת. אין להעביר למומחה שימונה את פרוטוקול הועדה (רע"א 2985/90 שרעבי נ' קובוס, דינים עליון טז 137), וממילא גם לא את החלטתי זו.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות בשלב זה של הדיון, וככל שיידרש אלה יישקלו במסגרת פסק הדין.